המאבק להצלת הקהילה היהודית בקווקז

אהרון עזב קריירה ענפה בבורסה ליהלומים, והתקרב ליהדות. לאה למדה במדרשה בירושלים. שנה לאחר נישואיהם שמעו שניהם על הקהילה היהודית בקווקז, שהרב שלה נשוי לגויה, ואף שוחט, מחתן וקובר שלא על פי ההלכה. הרב יוסף בן פורת שלח אותם להציל את הקהילה וכיום הם מחוללים שם מהפך. ראיון מרגש

כשאהרון רזילוב עזב את רוסיה בגיל 18 ועלה לארץ, הוא בכלל התכוון ללמוד מקצוע מכניס ולהרוויח כמה שיותר כסף, זאת לאחר שיסיים את התואר הנכסף שהוצע לו ללמוד בכלכלה ומנהל עסקים, כאן בארץ. כיום הוא אמנם מחזיק בידו תואר ראשון בתחום, ואוחז ברזומה לא מבוטל של סחר ביהלומים בבורסה, אולם כבר מזמן שאינו מתעסק ביהלומים, או לפחות לא ביהלומים מהסוג הזה. קצת יותר מעשור מאז, חייו של אהרון השתנו מהקצה אל הקצה: כיום הוא ואשתו לאה, משמשים כרב וכרבנית של הקהילה היהודית בקווקז, בעיר פיטיאגורסק, אותה הם מנסים להציל בחירוף נפש, רגע לפני שהיא שוקעת עמוק לתוך תהום של כיליון רוחני.

כשאני שואלת אותם, נראה שבמבט לאחור לאף אחד מבני הזוג אין באמת מושג איך התגלגל לתפקיד הזה, אבל דבר אחד ברור להם יותר מכל דבר: הם שם כדי להישאר, כדי להציל כמה שיותר יהודים. ואחרי כל מה שכבר עברו, נראה שבאמת כבר שום דבר לא יעצור אותם.

אהרון, 31, גדל בקווקז עד גיל 5, אז עברה משפחתו לרוסיה. שם התגורר כל השנים, בין גויים. רק בגיל 18, כנער כמעט חסר כל קשר ליהדות, החליט לעלות לארץ. אז החל ללמוד בקמפוס הדתי 'מכון לב' בירושלים לתואר במנהל עסקים, דרך תכנית 'סלה' לעולים של הסוכנות היהודית. באמצע התגייס לנח"ל החרדי כלוחם.

בלימודים, שהתקיימו במוסד אקדמי דתי, התוודע לעולם היהדות, אולם עדיין היה רחוק מקיום של תורה ומצוות בפועל. עם סיום התואר החל לעבוד בבורסה ליהלומים – ושם החל המפנה הגדול. "נסעתי למוסקבה לצורך פגישת עסקים", הוא מתאר, "וכשהגעתי לשם הגיע יום כיפור, והחלטתי להתפלל ולצום. אחר כך הגיע חג הסוכות, ועם האווירה הקדושה של החג, פתאום, בבת אחת, הרגשתי שכל מה שלמדתי במכון לב נכנס לי ללב בצורה חזקה מאוד. אחרי החג חזרתי לארץ, והחלטתי לעזוב את העבודה. תוך כמה ימים נכנסתי לישיבת 'אשרי האיש', שם ברוך ה' למדתי במשך שלוש וחצי שנים, עד שהכרנו, אני ולאה אשתי, והתחתנו".

לאה (25), היא קרובת משפחתו של אהרון. היא עלתה לארץ מרוסיה כבר בגיל חמש, וגדלה מרבית חייה בארץ, בבית קווקזי, חילוני למהדרין. למרות זאת, במשך השנים, החליטו הוריה להכניס אותה למוסדות דתיים, כיוון שהתרשמו עמוקות מאיכות החינוך, ורצו שביתם תקבל את הטוב ביותר. עם סיום התיכון, נכנסה לאה למחלקה הרוסית של מדרשת "נתיב בינה" בירושלים, שם למדה במשך כשנתיים. "בהתחלה לא הבנתי למה אני צריכה ללמוד במחלקה רוסית, בשעה שאני חשה כבר ישראלית לכל דבר. היום אני מבינה בדיוק למה: ה' רצה להכין אותי ל'מסע' הזה".

"הרב בן פורת שמע על מצב הקהילה והזדעזע עמוקות"

כשאהרון ביקש להיכנס לישיבת "אשרי האיש", שאל אותו ראש הישיבה, הרב יוסף בן פורת, על הרקע האישי שלו. בתוך כך, סיפר אהרון על כך שבילדותו נולד בקווקז וגדל בה שנים מספר. כבדרך אגב כמעט, שאל אותו הרב מה הוא יודע על הקהילה היהודית שבה. הלה ענה לו את מה שזכר, מהמעט שיצא לו לבקר שם במרוצת השנים. "סיפרתי לו שהרב שם היה נשוי לגויה", הוא מתאר, "וכיהן בעצמו בכל תפקידי הקודש הקהילה: בשחיטה, קבורה ועריכת הקידושין. מתוקף כך, הוא ערך חופות גם של יהודים מתבוללים. כבר אז היו שם כמעט אפס יהודים שומרי מצוות".

התשובה שלו, זעזעה את ראש הישיבה עד עמקי נשמתו ולא נתנה לו מנוח, עד שבהמשך החליט לקום ולעשות מעשה ראשוני בעניין. בייחוד, כיוון שנכון להיום, מדובר בקהילה השלישית בגודלה מבין הקהילות היהודיות ברוסיה, אחרי הקהילה במוסקבה ובסנט פטרבורג, והיא מונה כ-8000 יהודים(!).

"קצת אחרי האירוסין שלי ללאה", מתאר אהרון, "ראש הישיבה ביקש שאצטרף אליו לביקור בקהילה היהודית של קווקז, כדי לראות מה קורה שם היום. כשהגענו, הרב ביקש שנפגוש קודם כל את רב הקהילה. הוא לא רצה לעשות משהו מאחורי הגב שלו, אלא להתחיל בצורה טובה. מהר מאוד התברר שאין חדש תחת השמש. אותו ה'רב' עדיין מכהן בתפקידו. מדובר בישראלי יוצא קווקז שלמד במכון להכשרת רבנים, ונסע בשליחות לעיר פיטיאגורסק יחד עם רעייתו. לאחר כמה שנים, התגרש מאשתו ונשא גויה מקומית, ממנה יש לו כבר שלושה ילדים. למרות כל זאת, לא התפטר ולא נטש את הרבנות, אלא המשיך לכהן כרב העיר, ובהמשך עוד הועלה בדרגה וניתן לו התואר של 'הרב הראשי של יהדות קווקז'.

לאחר התפילה הראשונה שהתקיימה בבית הכנסת

"כשהרב בן פורת ביקש לראות את המקווה, הוא נוכח לדעת שהבור ריק ממים. כששאל את אותו 'רב' אם יש שיעורי תורה במקום, הוא השיב בשלילה, והסביר שאין ביקוש לכך. גם לגבי תפילה – בימי חול לא רק שלא היה מניין, אלא שלא היה בבית הכנסת שום סידור תפילה, לא בעברית, לא ברוסית ולא בקווקזית. זה הסביר עבורנו את מגפת ההתבוללות של הצעירים שם. הרי אם ל'רב' מותר, למה שליהודים פשוטים תהיה מניעה מכך?"

מאוחר יותר, פגשו באיש עסקים חשוב בקהילה, שהוזמנו למשרדו. "הוא מאוד שמח לראות אותנו, יהודים מארץ ישראל. בשיחה שנרקמה, ראש הישיבה החל להוכיח אותו. הדברים שראש הישיבה אמר נגעו ללבו של אותו איש עסקים, שכבר באותו היום זימן את כל החברים שלו למשרד. למחרת התקבצו שם תשעה אנשים בעלי מעמד והשפעה בקהילה. ראש הישיבה דפק על השולחן והחל להוכיח גם אותם: 'איך זה שאין לכם תפילין ואתם לא יודעים להתפלל? הייתכן שאתם נותנים לאדם מתבולל לכהן כרב הקהילה שלכם?! אדם שפסול להצטרף למניין הפכתם למנהיג דתי? 'איך אפשר להמשיך ככה?! אתם יהודי קווקז, ולא סתם קראו לכם במרוצת הדורות 'ההררים!'. הלוא, אתם היהודים הקווקזים ברחתם להרים לפני כ-300 שנה, והקמתם שם מבצרים, כי המוסלמים רצו לאסלם אתכם בכפייה, ונלחמתם במסירות נפש עד המוות כדי להישאר יהודיים!'. כולם שתקו והתביישו, והבטיחו שיבנו בית כנסת חדש במקום הישן ויביאו רבנים רציניים, במקום 'הרב' הבעייתי".

אהרון מספר שלאורך כל אותו הביקור, ירד שלג כבד בקווקז, עד כדי כך שהג'יפ שנסעו בו, נתקע בשלג. כל זה לא מנע מהם להמשיך במטרה שלשמה הגיעו ואף להיעתר לבקשת הקהילה ולהישאר גם לשבת. בסופו של דבר, באותה השבת התקיים מניין התפילה הראשון במאה השנים האחרונות, שכלל ספר תורה, סידורים ו-27 מתפללים שכיתתו את רגליהם ולא נסעו ברכב בשבת כהרגלם, לבקשתו המיוחדת של הרב. "באופן נסי, הגיעו אלינו גם כמה דקות לפני כניסת השבת, סידורים שנשלחו במטוס ממוסקבה על ידי תלמיד של הרב ששהה שם, וכשנכנסה השבת, כולנו רקדנו ושרנו בהתרגשות 'לכה דודי'. ביום ראשון הגיעו גם הנשים, והרב ברך אותן מכל הלב, שהמקום הזה יתחיל להתפתח ולגדול ויהיה מקום של קדושה. כך בעצם, הכל התחיל. אחר כך אמנם חזרנו לארץ, אבל הקפדנו לשמור על קשר רציף עם הקהילה כל הזמן".

"כל מי שנבחר לשליחות עזב. רק אנחנו נשארנו"

במשך השנה שחלפה לאחר מכן, נישאו אהרון ולאה, וחיו בארץ על מי מנוחות – אבל לא להרבה זמן. ראש הישיבה, שחש את כל כובד האחריות לסייע לקהילה, ניסה למצוא מישהו שיכנס לעובי הקורה וישלח לשם אנשים להחיות את היהדות בקהילה. אולם, גם גדולי הרבנים וגם גדולי הנדיבים אליהם פנה הרב, לא הסכימו להרים את המשימה, כל אחד מסיבותיו שלו.

בסופו של דבר, בחר הרב שלושה זוגות צעירים של בעלי תשובה, מהתלמידים שלו בישיבת 'אשרי האיש', לשליחות הקירוב בקהילה. אחד הזוגות שנבחרו היה הזוג רזילוב. "כבר כשהיינו שם בפעם הראשונה, ראש הישיבה, הרב יוסף בן-פורת, דיבר כבר על כך שאני ולאה נגור שם. הוא אמר שזה ממש חורבן יהדות, ואמר לי: 'אתה תהיה כאן'. אני לא האמנתי, ואמרתי שבשום פנים ואופן. אבל לא מחשבותיי מחשבותיו, וככה הוא החליט, ואנחנו תמיד עושים את מה שראש הישיבה אומר, לא זזים מכך ימין ושמאל. לכן גם לאה, למרות הקושי הגדול, הסכימה לבסוף".

את הזוגות הנבחרים, הכשיר ראש הישיבה בצורה יסודית: הרב אהרון הוכשר כמשגיח כשרות ושוחט אצל אחד מבכירי השוחטים בארץ, הגאון רבי מרדכי גלאי שליט"א, ואילו לאה אשתו הוכשרה כבלנית במקווה ע"י רבנים ורבניות נחשבים ביותר בשכונת בית-וגן בירושלים. אצל בני הזוג השני, הבעל הוכשר לשליח ציבור, לקריאה בתורה ותקיעה בשופר, והאישה למדה קורס בהדרכת כלות. ואילו אצל הזוג השלישי, האישה רכשה השכלה כמורה מטעם משרד החינוך, והבעל למד לפסוק בענייני טהרה ולהדריך סטודנטים באוניברסיטאות.

איך היתה הפעם הראשונה שלכם שם, אחרי שנחתם?

"זה היה מאוד קשה. זאת היתה פעם ראשונה בשליחות כזו עבור כולנו, ולא היו אפילו תנאים מינימאליים שיהודי שומר מצוות צריך כדי להסתדר בחיים. לא היה בשר כשר, ואפילו המקווה של הנשים היה פסול. גם דירות למגורים לא מצאנו. יש שם מחסור חמור בדירות, ונאלצנו לגור כולנו בדירה קטנה ובתנאי צפיפות נוראיים. מלבד זאת, רבים מהתושבים, שגם היו מבוגרים מאיתנו, לא הכירו אותנו וחששו. זאת בעיקר בגלל הרב הקודם, שהשמיץ אותנו בכל הזדמנות. הוא טען שאנחנו לא יודעים שום דבר ביהדות, סתם מבלבלים את המוח ורוצים 'לשכנז' את הקהילה".

לאחר כשנה, החליטו שני הזוגות האחרים להפסיק את השליחות ולחזור לארץ. למרות שנותרו בגפם, ועל אף הקשיים הרבים שניכרו בדרכם – החליטו בני הזוג רזילוב שלא לוותר, ונשארו. כיום הם חיים בקהילה כבר כשנתיים וחצי, שוכרים דירה קטנה בסמוך לבית הכנסת שבקהילה. את המשפחה בארץ הם פוגשים פעם בשנה, למספר שבועות, לאחר שראש הישיבה שולח זוג אחר, וגם שוחט מקרב אברכי ישיבת "אשרי האיש", שיחליפו אותם בשליחות, באופן זמני.

איך אתם מסתדרים לבד?

"בעיקר בזכות הרב בן פורת, ששולח לנו מדי פעם תלמידים מהישיבה, שיסייעו, ומגיע לביקורים במסירות נפש. זאת למרות שיש לו ישיבה על הכתפיים, ועוד כמה דברים שאף אחד לא יודע מהם, שהוא דואג להם. הכל בזכותו".

"הקהילה היהודית עם הפוטנציאל הגדול ביותר ברוסיה"

נראה שלצד כל הקשיים, בתוך כל כך הרבה חושך – מתחילים עם הזמן לראות קצת אור. כך למשל, לא מזמן התכנסו החליטו בני הקהילה פה אחד, למנות את אהרון לרב הקהילה. לצורך כך אף קיבלו את הסכמתו של הרב גולדשמיט, שמשמש כאב"ד במוסקבה, ואשר בני הקהילה הסתפחו בינתיים לארגון הקהילות שבראשותו. בהמשך, בכנס שנערך, רזילוב אף קיבל פרס הצטיינות על פעילותו והישגיו.

בקרוב עתיד אף להיחנך מבנה ענק בן ארבע קומות, לצרכי הקירוב בקהילה, שעתיד להשתרע על שטח של כ-512 מ"ר. המבנה יכלול בין היתר מקווה חדש לנשים, מקווה לגברים ולראשונה גם מקווה לכלים, אולם שמחות, מקום להרצאות ועוד. "לפני פחות משנה התחלנו לבנות את המרכז", מתאר הרב אהרון בהתרגשות, "והיום אנחנו רואים את הבניין עומד על תלו, על ארבעת קומותיו. יש בסיס של בטון, וחסרה רק העבודה הפנימית. חברי הקהילה מאוד אוהבים את הרעיון ותומכים גם כספית, אבל בכל זאת המצב הכלכלי ברוסיה מאוד קשה, עם כל המשבר והמלחמה והסנקציות של כל העולם נגדה, כך שכל הכסף שנאסף כבר הולך לבניה, וגם הוא לא מספיק, ולכן אנחנו זקוקים לעזרה כספית מבחוץ. אנחנו מתעודדים מכך שהבניה הפיזית ודאי חשובה לנו, אבל זו רק חלק מהמשימה מבחינתנו. המטרה העיקרית היא הבנייה הרוחנית".

נקודות אור נוספות שבני הזוג מדברים עליהם, הן גם בעניין של הקפדה על בשר כשר בקהילה. "באופן כללי, יותר ויותר מבני הקהילה קונים בשר כשר, ויש קרוב לעשר משפחות שממש הפכו את הבית לכשר, והתחילו לשמור שבת". מלבד זאת, מתאר אהרון גם התחזקות בלימוד תורה של צעירים בקהילה, ואפילו כמה גויים שנמצאים בעיצומו של תהליך גיור, בחסות ישיבת 'תורת חיים' שהקים הרב סולובייצ'יק זצ"ל, ונמצאת סמוך למוסקבה. ביניהם תמצאו בין היתר גם בחור קוראני, וכמה משפחות, שאחת מהן כבר סיימה את התהליך, וחיה היום בשמירת מצוות מוחלטת.

מלבד זאת, הצליח אהרון לארגן גם שני מניינים קבועים, בשני מוקדים בעיר, שכוללים גם קריאת התורה, והמשתתפים בהם מונים הרבה יותר ממניין. כמו כן, הוא מוסר גם שלושה שיעורי תורה במשך השבוע, בשלושה מוקדים שונים ברחבי הקהילה. כך שהיום, מלבד היותו רב הקהילה, אהרון משמש גם כשוחט, עורך חופות, עורך קבורה ועוסק בטהרת המת עבור כל היהודים בקהילה. "בקיצור, כל מה שצריך – אנחנו עושים", הוא מסכם.

גם בשבתות, מזמינים בני הזוג אנשים להתארח בביתם, ובחגים אף מנסים לארגן סעודה בצוותא לכל בני הקהילה בבית הכנסת, לארגן תפילות ולחזק בדברי תורה. נראה שאנשים מתחילים להתרגל לעניין. "בסך הכל, הקהילה מאוד חזקה, אנשים טובים, בעלי לב רחב, שרוצים להתקדם רוחנית ואוהבים לארח, שרוצים להבין יהדות ולא מתנגדים. גם ראש הישיבה, הרב בן פורת אמר לנו לא פעם שהוא מייעד את הקהילה לגדולות ונצורות, ואף טוען שזו הקהילה היהודית שיש לה את הפוטנציאל הגדול ביותר ברוסיה. לכן אנחנו ממשיכים לעבוד בכל הכח".

"כשמתעוררות שאלות, אני פונה לרב יוסף בן פורת, או לרב עזריאל אויערבך. לפעמים אפילו לרב קנייבסקי או הרב שטיינמן – הכל לפי הצורך. הרב בן פורת גם סיפר לי שלא מזמן התארח בישיבת 'אשרי האיש', הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, והרב סיפר לו על הפעילות והוא הביע נכונות לעזור".

כמו בסיפורים: טבילת טהרה במי נהר קפוא

גם לאה, שהפכה בינתיים לבלנית עבור הנשים, עושה חיל בתחומה. לאה מספרת, שבדיוק כשהגיעו וגילו שהמקווה אינו כשר ואינו בשימוש – הגיעו אליה שלוש נשים מהקהילה, שמבקשות להתחיל לשמור טהרה. בלית ברירה, החליטו לטבול במעיין של מים מינרלים שנמצא במרחק של שעת נסיעה. "נסענו למעיין בחורף, ובמשך חודשיים טבלנו שם", היא מתארת. "בחוץ היו שלגים, כך שמיד כשהיינו יוצאות מהמים היינו פשוט קופאות, אבל מה שלפחות הציל אותנו, זה שהמים במעיין לטבילה עצמה היו חמים. זאת היתה ממש מסירות נפש. אני מילא, טבלתי כי ידעתי את חשיבות המצווה, אבל הן רק התחילו ובקושי ידעו משהו, ולמרות זאת לא התייאשו וזה לא הפחיד אותן".

היום למעלה מ-30 נשים(!) בקהילה כבר טובלות באופן קבוע. זאת לאחר שהמקווה הישן והלא כשר תוקן והוכשר לטבילה מחדש, על ידי רבנים מומחים שהגיעו במיוחד ממוסקבה. "היו לנו ניסים ונפלאות עם המקווה הזה", לאה מספרת. "היו לא מעט נשים שנפקדו לאחר שנים שציפו לילדים. הייתה, למשל, אישה שילדה  בדרך נס: היו לה שני ילדים גדולים והיא רצתה מאוד עוד ילד, אבל חלתה בעבר במחלה קשה ברחם. היא אישה אמידה ונסעה למיטב הפרופסורים בעולם, אבל הם כמעט לא נתנו לה סיכוי, והמליצו לה לנסות להתחיל טיפולי פוריות וטיפול תרופתי. כשבנות הדודות שלה, שטובלות במקווה באופן קבוע, שמעו את זה, הן הציעו לה לטבול. היא הגיעה אליי ללמוד את כל הלכות הטהרה, טבלה, וחודש אחר כך כבר נכנסה להריון בלי שום טיפולים. לפני שבוע היא ילדה בן. במהלך הלידה משהו הסתבך ורצו לנתח אותה. מיד כששמענו על כך, קיימנו עבורה הפרשת חלה, ואחרי חצי שעה היא ילדה בן בלידה טבעית. יש גם נשים שהרו אחרי עשר שנים למשל, וב"ה היום נולדים לנו בקהילה תינוקות בטהרה".

מלבד זאת, לאה מקיימת באופן קבוע ערבי הפרשת חלה חווייתיים לנשות הקהילה, משמשת כמדריכת כלות, ומדי שישי, מכינה עשרה ק"ג(!) של קמח בתנור מיוחד, חלות למשפחותיהן של שני בתי כנסת באופן קבוע, כדי שתהיה פת ישראל. זאת בנוסף לבישולים שהיא עורכת לכבוד שבת עבור בני הקהילה. אותם, היא מכינה בסיוע מספר נשים, אותן לימדה את הלכות הכשרות בדקדוק, ומהן למדה את המתכונים האותנטיים של בני הקהילה מדורי דורות.

"הילדים שואלים מעכשיו: יש לי חברה גויה, למה אסור לנו להתחתן?"

אחת ה'מגיפות' החמורות בקהילה, כאמור, היא מגפת ההתבוללות, עליה שמים בני הזוג דגש מיוחד, בדרכים שונות. כשאני שואלת את לאה, איך הם מתמודדים איתה, היא נאנחת ועונה: "יש לנו צער מאוד גדול, התבוללות זה כמו ארס. אם לא היה לנו אכפת – היינו חוזרים, אבל אני ובעלי דומים בזה ואכפת לנו. רואים שכל מי שנשוי פה עם גויה לא מאושר. זה ממש סוג של קללה במשפחה, ממש נורא, ויש את זה פה לא מעט".

כחלק מכך, ומתוך מטרה, לנסות למנוע את ההתבוללות כבר מגיל צעיר, לאה מקיימת בימי ראשון פעילות עבור הילדים היהודים, שבמשך השבוע לומדים בבתי ספר של גויים. במהלכה, היא מלמדת אותם את השפה העברית וחינוך למצוות. "בהתחלה באו גם ילדים שרק האבא יהודי, אבל רואים איך מהר מאוד הם נושרים מחוסר עניין, ורק הילדים היהודיים נשארים. הרבה מהם שואלים אותי כבר בגיל הזה: 'למה אסור להתחתן עם גויה? אבל יש לי חברה גויה בבית הספר'", היא מתארת בכאב. "לכן הפרויקט הבא שלנו מבחינתנו הוא הקמה של גן ילדים, בית ספר משלנו, ליהודים, כדי שלא יפזלו ימינה ושמאלה לעבר גויות. אנחנו מחפשים לכך תורם בנרות כרגע".

"ליהודים כאן אין אפילו תפילין, סידורים ומזוזות"

אבל למרות הנכונות הרבה של בני הזוג, יש לא מעט מגבלות שמונעות מהם לעשות יותר ולהציל עוד יהודים. "יש לנו המון חלומות ושאיפות בקשר לקהילה הזאת", מסבירה לאה. "מלבד הרצון להקים גן ובית ספר, אנחנו רוצים להקים גם בית כנסת נורמאלי ולא מאולתר. כך שאנחנו זקוקים לתרומה של הרבה דברים: תרומות כספיות; תרומות של תשמישי קדושה, כמו: מזוזות; סידורים ברוסית, כי היהודים שם לא יודעים לקרוא עברית; תפילין – עבור המון בחורים צעירים שאין להם; ספרי קודש ברוסית וגם אביזרים הנחוצים כדי להרבות בטהרת הבית היהודי.

"כמו כן, היינו רוצים גם לעשות סמינרים לקירוב ברוסית, כמו שארגון 'הידברות' עושה היום ברחבי הארץ ובחו"ל. אנחנו מחפשים גם משפחה שומרת מצוות ודוברת רוסית, שתרצה להצטרף לשליחות ולבוא לעבוד איתנו. זה מאוד יקל עלינו".

האם אנשים בקווקז מכירים את הידברות?

"לצערי לא", עונה לאה, "כי השיעורים הם רק בעברית בערוץ ובאתר. אבל אני באופן אישי, תמיד גולשת באתר של ערוץ הידברות, וצופה בקביעות בכל מיני תכניות בערוץ, ביניהן 'אורחות פלוס'. אני מקבלת משם המון רעיונות חדשים, להפרשת חלה למשל, כך שאפשר לומר שממש השתדרגתי בזכות הארגון הזה ולמדתי ממנו. גם בעלי תמיד נכנס לשם כדי לשמוע הרצאות ולהתעדכן. זה כל כך גמיש, הכל אפשר למצוא שם, אנחנו מאוד אוהבים ונעזרים בזה".

כשאני שואלת לסיום, איך הם מצליחים להחזיק מעמד למרות הכל, אהרון מנסה לסכם שנתיים וחצי של אמונה, יזע ודמעות ואומר: "בפרשת בשלח בספר שמות, משה אומר לעם ישראל: 'ה' יילחם לכם ואתם תחרישון', וככה אנחנו מרגישים לכל אורך הדרך. עם כל הקשיים והבעיות – אנחנו תמיד רואים את הישועה בסוף. הרב עוזר לנו המון, מתפלל עלינו, מחזק אותנו ונמצא איתנו כל הזמן בקשר. עבורנו, הכי נוח היה להיות עכשיו בארץ, לי בתוך מסגרת של כולל ללמוד כל היום, ולאשתי יחד עם המשפחה בארץ, ולא בין הגויים. אבל כנראה שאנחנו חייבים להציל עוד כמה יהודים, אחים שלנו תועים, ואנחנו נמצאים שם לגמרי בשבילם".